והאדם ידע את חוה אשתו. מה שדרשו רז"ל עלו למטה שנים וירדו ארבעה היינו אדם וחוה וקין והבל אבל התאומות שנולדו עמהם לא הזכירו שאינם מפורשות בפסוק. וי"מ וירדו ארבעה היינו אדם וחוה וקין ותאומתו שהרי הבל לא נולד באותו פעם כדכתיב ותוסף ללדת את אחיו את הבל: קניתי איש את ה'. פירש"י עם ה' שאני שותף עמו. והרמ"בן פי' שאמרה הבן הזה יהי' לי קנין לה' כאשר נמות שיהיה הוא במקומנו לעבוד את בוראו. או שיהיה כמו ויתהלך חנוך את האלהים. את האלהים התהלך נח. וקראה האחד בשם קנין והשני הבל כי האדם להבל דמה ולא רצתה זה לפרש על כן לא נכתב טעם בשם השני: בפרשת בראשית עד ויכלו אין בה שם של ד' אותיות ומשם ואילך עד קניתי איש את ה' לא תמצא שם של ד' אותיות לבד אלא ה' אלהים ומשם ואילך לא תמצא אלא שם של ד' אותיות לבד. וזהו שדרשו רז"ל שרצה הב"ה לברוא את העולם במדת הדין וראה שאינו מתקיים שתף מדת הרחמים עם מדת הדין והקדימה לה ומשהגיע לקניתי איש את ה' שהיה אדם שותף בו אמר מעתה אינו יכול לעמוד אלא במדת רחמים לבד לכך לא הזכיר אלא שם של ד' אותיות. א"א הרא"ש:ויהי הבל רועה צאן וקין היה עבד אדמה. ראוי הי' להקדים קין כי הוא הבכור אלא מפני שקין לא היה לו אומנות רק היה עובד את ה' כמו שאמרה חוה קניתי איש את ה' אלא לפי שראה הבל שתפש באומנות לקח לו גם הוא אומנות ולכך הקדים הבל:
והבל הביא גם הוא מבכורות צאנו. מה שלא נאמר בו ויבן מזבח ולא ויעל עולות כמו בנח. פי' ר' יוסף קמחי כי לא הותר לו שחיטת בשר ועד שהותר לנח לא העלו עולות: וישע ה' אל הבל. פי' ר' יוסף קמחי דלכך לא שעה אל קין שלא הביא אלא לאחר שמילא כרסו והיה לו להביא מן הבכורים קודם שנהנה אבל הבל הביא מבכורות צאנו קודם שנהנה:
לא שעה. פרש"י לא פנה כמו אל ישעו ובפרשת שמות פי' אל ישעו אינו כמו לא שעה. וצ"ל דמה שכ' כאן כמו אל ישעו על פסוק אחר אמר אל ישעו אל המזבחות:
הלא אם תטיב שאת. פירש"י לשון נשיאות עון שאשא לעונך. ור' אברהם פי' שאת פניך כנגד למה נפלו פניך כי המתבייש כובש פניו למטה. והרמ"בן פי' אם תטיב יהיה לך יותר שאת על אחיך כי אתה הבכור וכך אמר לו למה חרה לך ולמה נפלו פניך כי בבשתו נפלו פניו ואמר לו למה נפלו פניך ממנו הלא אם תטיב יהיה לך יותר שאת ואם לא תטיב לא עמו בלבד תבואך רעה כי לפתח ביתך חטאתך רובץ להכשילך בכל דרכיך:
ויאמר קין. פירש"י שנכנס עמו בדברי ריב ומצה. ור' אברהם פי' שאמר לו כל התוכחות שהוכיחו השם. והרמ"בן פי' שהוא דבק לויהי בהיותם בשדה שאחר שאמר לו נצא השדה הרגו שם בסתר ונתכוון בהריגה זו כדי שיבנה העולם ממנו כי חשב שלא יהיה לאביו עוד זרע אחר ועוד כי פחד שיהיה בניינו של עולם מאחיו שנתקבלה מנחתו. וי"מ שחלקו העולם ביניהם קין היה עובד אדמה ונטל כל הקרקעות בחלקו והבל היה רועה צאן ונטל כל מה שבאויר בחלקו ויהי בהיותם בשדה אמר קין להבל צא מאדמה ולך באויר או כבהמה והבל אמר לו צא מאויר העולם ונתאבקו זה עם זה ויקם וכו': ויקם קין. במדרש מלמד שהפיל הבל לקין ואמר לו קין וכי אתה אומר להרגני והלא אין בעולם אלא שנינו וחמל עליו והניחו לקום ואז עמד עליו והרגו ולא היה יודע איך יהרגנו עד שראה שני עורבים נלחמים זה עם זה ועמד על חבירו והרגו וקברו בארץ ועשה קין גם הוא כן:
השומר אחי אנכי. פי' לא היה בשמירתי אבל אתה שהוא בשמירתך למה לא שמרתו:
ארור אתה מן האדמה אשר פצתה את פיה. ותימא מה חטאת היא כך מקבלת כל דבר ששופכין עליה ומתרצים שכוונה לכסות ובלעה כל הדם עד שלא נשאר אפי' רושם. ופירש"י ארור אתה מן האדמה יותר ממה שנתקללה היא כבר בעונה וגם בזו הוסיפה לחטא הנני מוסיף לה קללה לא תסף תת כחה. והקשה הרמ"בן כי בכאן לא ארר האדמה בעבורו כאשר באביו אבל אמר שיהיה ארור ממנה. ופי' הוא ארור אתה מן האדמה פי' מן האומנות שלך שאתה עובד אדמה בה אני מקללך שאף אם תעבוד את אדמתך לא תשבע לחם שלא תוסיף תת כחה לך כגון גפן ותאנה לא יתנו חילם ועץ השדה לא יתן פריו וגם כי תעבוד אותה לחרוש ולזרוע לא תוסיף תת כחה לך כאשר בתחלה כי זרע רב תוציא ומעט תאסוף:
גדול עוני מנשוא. פי' הרמ"בן שהוא וידוי אמת כי גדול עוני מסלוח וצדיק אתה ה' וישר משפטיך אע"פ שענשת אותי הרבה וגרשת אותי מעל פני האדמה כי בהיותי נע ונד לא אוכל להיות במקום אחד והנה אני מגורש מעל פני האדמה ומפניך אסתר כי לא אוכל לעמוד לפניך להתפלל או להקריב קרבן ומנחה כי בשתי ונכלמתי אבל מה אעשה כי כל מצאי יהרגני ואתה ברחמיך הרבים לא חייבת אותי לכן יקדמוני רחמיך שלא אענש עוד יותר ממה שחייבת אותי כי כשאהיה נע ונד לא אבנה לי בית וגדרות בשום מקום ויהרגוני החיות כי סר צלך מעלי:
הרג קין שבעתים יוקם. פי' הרמ"בן כל הרג קין שבעתים יוקם ממנו כי אעניש שבע על חטאתיו כי אני הבטחתיו שלא יהרג בשביל יראתו שירא ממני והתודה על חטאתיו: וישם ה' לקין אות. ולא אמר ויתן לו השם אות ששם לו אות קבוע שיהיה עמו תמיד ואולי כשהיה נוסע ממקום למקום לא היה לו מאת השם מורה הדרך אשר ילך בה ובזה ידע אשר יקראנו אסון בדרך ההוא:
וישב בארץ נוד. שכיון ששב בתשובה ויתר לו הב"ה מחצה שגזר עליו נע ונד ואח"כ וישב. והרמ"בן פי' וישב בארץ נוד שלא הלך בכל העולם אבל באותה הארץ ישב נוד תמיד ולא נח במקום ממנה כלל ונקראת ארץ נוד על שמו: קדמת עדן. שבכל מקום רוח מזרחית קולטת גבי אדם כתיב וישב מקדם לגן עדן והכא קדמת עדן וגבי משה אז יבדיל משה שלש ערים מזרחה שמש:
ויהי בונה עיר. פי' הרמ"בן כי מתחלה לא בנה שהיה שבור להיות ערירי ומשנולד לו בן בנאה וקראה על שם בנו כלומר שהוא היה ארור ולא יצליחו מעשיו בארץ לכך קראה על שם בנו ולומר כי הוא אין לו עיר ומושב בארץ אלא יהיה נע ונד אלא היה הבנין לחנוך כאלו הוא בנאה. ומדכתיב ויהי בנה עיר ולא אמר ויבן עיר אנו למדין שכל ימיו היה בונה בה שלא היו מעשיו מצליחין: וכתבו תולדות קין ומעשיו להודיע כי השם ארך אפים והאריך לו כי הוליד בנים ובני בנים. ורבותינו אמרו שהאריך שנים רבות ומת במבול. והקרוב כי לא היו תולדותיו רק אלו שש דורות עד המבול או שהיו בתולדותיו יותר דורות ולא היה צריך לספר בהם וספר באלה להודיע מי היו המתחילין בבנין הערים ומרעה הצאן וחכמת הניגון ומלאכת המתכות. וכתב תוכחות למך עם נשיו להודיע כי הוא ובניו נכרתו טרם הולידם:
ויאמר למך לנשיו. כתב הרמ"בן שנראה מפשט הפסוק כי היה למך איש חכם מאוד בכל מלאכת מחשבת ולמד לבנו הבכור ענין המרעה כפי טבעי הבהמות ולמד לבנו השני חכמת הנגון ולמד לשלישי ללטוש ולעשות חרבי' ורמחין וחניתות וכל כלי המלחמה והיה נשיו מתפחדות שלא יענש להביא החרב והרציחה בעולם והנה הוא תופש מעשה אבותיו כי הוא בן המרצח הראשון וברא משחי' לחבל והוא אמר להם אני לא הרגתי איש לפצעים וילד לחבורות כאשר עשה קין אבל ישמרני השם מן ההריגה יותר ממנו שאין החרב והחנית ממיתן שיכול אדם להרוג בפצעים וחבורות שימו' במיתה רעה יותר מן החרב ואין החרב גורם הרציחה ואין על העושהו חטא. ור' יוסף קמחי פי' בשביל שנשא למך שתי נשים והיו מתקוטטות יחד אמר להם מה פשעי מכל אדם שאין שלום בביתי וכי הרגתי בני אדם וחנקתי ילדים דעו כי הקב"ה יפרע מכם כי קין שחטא אמר לנקום שבעתים כל שכן שינקום אותי שבעים ושבעה. ואחרים פי' שהיה מגזם שהרג אנשים וילדים כדי שיפול עליהם פחד וייראו ממנו ויעשו שלום בביתו:
אז הוחל לקרא בשם ה'. פרש"בם התחילו להתפלל לה' מתוך צרות שנתחדשו. וי"מ הוחל נתבטל כמו לא יחל דברו. וי"מ התחילו לקרוא לע"ז בשם ד':
